תרימת אברים
חאדר חורי - מושתל כבד (חי עם הכבד של סיון)
 

 

אחינו היקרים בקיבוץ מעגן מיכאל, אירית ועודד בר-נתן, כל בני המשפחה, וכל המתגוררים בקיבוץ... וכל מי שמכיר את היקר ז"ל סיון

 

שלום והוקרה... 

בתחושות שלי מתערבבים כאב ותקווה, כמה הייתי רוצה להכיר אותך כשאתה עוד בחיים, כמה הייתי רוצה להיות חבר שלך, אח שלך, אך רצון הגורל גרם שאתה תעזוב כדי שאני אשאר. לכן, בעיני אתה ממשיך להיות חי משום שהיית סיבה לחיים שהוענקו לאחרים... אתה ממשיך לחיות בלב שלי... אתה הוכחת לעולם כולו שאחווה ואהבת הזולת יכולות להמשך גם אחרי המוות. הוכחת שהחיבה לא מבחינה בין הסוגים השונים של בני אדם וההוכחה לכך היא הכבד שלך שממשיך לתפקד בתוכי, כאילו רוצה לומר שאין הבדל בינינו, וכי הוא ממשיך לתפקד באותה עוצמה ובאותה נאמנות ... הייתי רוצה להגיד לך תודה לפני שאתה עוזב אותנו, כמה הייתי רוצה להחזיר לך חלק ולו קטן, מהטובה העצומה שהענקת לי. אך באותה עת, הגדולה היא שלא חיכית למילת תודה או לכל תמורה אחרת, לכן אני מבטיח לך שלא אשכח אותך, שתישאר בלב שלי הפועם ליד הכבד שהענקת לי...

 

אני מודה לאלוהים שגם אם לקח את הכבד שלי, הוא השאיר לי את הלב כדי לחרות עליו את שמך והמעשה הנשגב שאותו לא אשכח לעולם...

 

אני מבטיח לך גם לא לשכוח את עודד ואירית והמשפחה שאני מרגיש שהפכתי לחלק אינטגרלי ממנה. תנו לי לומר, ולהעביר מסר לכולם, שאנחנו יותר מאשר אחים, ואם דיברנו על שלום, הרי אנחנו חיים אותו באמת. אני מאד מקווה שעמי האזור והעולם כולו ילמדו את הנתינה והדו קיום והשלום האמיתי מאתנו... הרי בן אדם לא נמדד בחיים בשנים שהוא חי אלא בנתינה שלו לאחרים, ומי שנותן יותר הוא זה שחי יותר ומי שלא נותן דומה לאדם שלא חי בכלל.

 

אני מקווה שתהייה מנוחתו עדן ואתם תיבדלו לחיים ארוכים...

 


----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- -----