דברים שנאמרו בהלוויה
אביב כהן - מפקד הצוות (סיירת גולני, מרץ 97)
 

סיון,


הגעת לצוות אחרי טירונות יחידה, ולא קל להכנס לתוך צוות מגובש וסגור, אבל אתה הגעת ותוך זמן קצר כבר אי אפשר היה לראות ולהרגיש בהבדל, ההסתגלות היתה כל-כך מהירה, רק השם שהצוות הדביק לך – "חדש" הסגיר את העובדה. ומהר מאד הפכת להיות מהמובילים שבצוות מכל הבחינות, המקצועית והחברתית.
באחת השיחות שנהלנו בהם לחצתי עליך לצאת לקורס קצינים אמרת שאתה לא מעונין, כי אתה רוצה כבר להשתחרר ולהכנס למסלול הכל כך מוכר של: עבודה בקיבוץ, טיול בחו"ל, ולעשות חיים.


לבסוף לאחר לחץ מכל הכוונים השתכנעת לצאת לקורס קצינים והיית אמור לחזור כקצין טרור ליחידה.


אין לי ספק סיון, מתוך הכרות איתך מהמצבים השונים במסלול, בשגרת היום יום, באימונים הקשים, ומתוך הסתכלות מהצד עליך ועל הצוות שהפסדנו היום אדם מיוחד חבר אמיתי לוחם וקצין לעתיד שהיו יכולים לתרום רבות.


סיון אני יודע כמה אהבת את הצוות, וכמה היה אכפת לך ממנו וכמה קשה היה לך להתנתק, ולכן שמחתי לקבל ממך טלפונים בהם עדכנת אותי בנעשה בהכנה, והיה כל כך טבעי שבאת אלי השבוע ושאלת אם יש אפשרות לבוא מקורס קצינים ולעשות את המסכמים ביחד עם הצוות.


סיון, השרות הצבאי מכשיר אותנו החיילים לדעת להתמודד במתארי הלחימה השונים הצפויים לנו, ואנחנו מתאמנים על כך יומם וליל.


אבל אין במהלך המסלול שום פרק הכשרה מעשי למלחמה האמיתית שמתחוללת בארץ – מלחמת תאונות הדרכים, ובמלחמה הזאת נפלת.


אני לא בן אדם דתי, אבל אומרים שכשמתים עולים לשמיים.


אז את כנפי הנמר לא זכית לקבל, אבל את כנפי המלאך תענוד בגאווה, וכשאתה מסתובב שם למעלה ומביט בנו בחיוך השובב שלך, תדע שתהיה בלבנו תמיד ואותה תקופה שלי, שלך והצוות תיזכר לעד.


בהצדעה של כבוד
      אביב – מפקד הצוות