דברים שנאמרו בהלוויה
אבנר שניידר - בן דוד של אירית
 

כ"ט אלול תשל"ח     20.9.98 

 

סיון,


ראיתיך, עושה את מסלול חייך,
           באותם מפגשים משפחתיים שלנו.
           נער שברירי מעט, עם עיניים מביעות חכמה.

ראיתיך, גם שבגרת והפכת לוחם,
          במסלול מהקשים בצה"ל.
          קורא תיגר על המהלומה בראשך.
ראיתיך, מורד אלי קבר וגושי עפר ,
           מכסים על גופך החסון.
           ואתה, אינך קורא תיגר.
            אתה, אינך עוד.

 

לאירית, ועודד, הדר ואביב,


אירית, בת דודתי את, יחדיו גדלנו בתקופת ינקותינו,
שובבות נעורים, בגרות והתיצבות בתא המשפחתי.
בני אותו גיל אנו ושלושה ילדים, לכל אחד מאיתנו.
והנה, אותו נחת של אמצע החיים נגדע בפתאומיות מצמררת.

 

ראיתיו שם אירית, ופניו טהורות כאילו נח, ועוד רגע ישוב
מחלומו הרחוק אבל, הנס לא קרה.

 

וערב חג היום, חג של ראשית, חג של התחלה ואנו בסיום.
ונשב בערבו של חג והכל, כבר לא יהיה כמו פעם.
כי מר יהיה טעמו ומלוח, מאותן הדמעות הזולגות מעצמן,
מהכאב החותך, כתער בבשר החי.
והלב, השבור לרסיסים.

 

ואולי, ובטוח, כי אין אפשרות אחרת,
שאלוהים, לוקח לצידו את הטובים ביותר.

 

סיון, לא אראך יותר, אתה אינך, וחי אתה בגופם של אחרים,
וחי אתה בליבות כולנו.

 

  תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
      אבנר


 

----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- -----