דברים שנאמרו בהלוויה
יעל כהן - דודה של אירית (אמא של סיון)
 

על קברו הרענן של סיון בר-נתן זכרונו לברכה

סיון היקר,


זה עתה נטמנת תחת רגבי העפר והנך כל כך צעיר ונאה.


כשנוכחתי בלידתך אף אחד לא גילה לנו שהוקצבו לך כל-כך מעט שנים לחיות, להנות, לאהוב ולהיות בן מתוק, נכד מקסים וחבר יקר. אם רק היו נותנים רמז, מיד הייתי נותנת לך משנותי ואז אולי היתה חולפת הגזרה הנוראה.


כשנולדת מה שבעיקר ראינו היו אילו עיניך. עיניים גדולות, כהות, חכמות, אוהבות וסקרניות. וכך אכן המשכת לגדול ולהתפתח כה רגוע ובטוח. ואנו המשפחה הרחבה הדודות והדודים והבני  דודים, כולנו כה נהנים מהחן שלך. ילדים כמוך הם הנותנים כוח לקבל את השוני, ולהתבגר ולהזדקן בשלווה.


אחרי שהנורא מכל קרה ואתה נלקחת מאיתנו באכזריות נוראה כיצד נמשיך? מהיכן נמצא את האנרגיות כדי לתיתם להורים היקרים, לסבתא פנינה ולמשפחה כולה כדי שיוכלו להתמודד עם חיים בלי סיון, מהיכן?!


אמר אופיר בספר השירים שלו: "היום כשאני איני ואתה אינך הכל נעלם והאינסוף פתאום קרוב קרוב".


וכך אתה יקירנו ברגע של תאונה מחרידה נעלמת לנו לתוך האינסוף.

 

מי יתן ונוכל לעזור להורים להיות איתך אבל גם להיות עם האחרים ובעיקר עם הדר ואביב , עם סבתא פנינה והדודות עליזה, רבקה, סימה חגית ועמירה.
ולך נבקש שינעמו רגבי העפר ונשמתך תהיה צרורה בזכרונינו לעד.
     

 שלך
       יעל ואמנון
       והמשפחה הרחבה

 

----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- -----