דברים לזכרו
מתוך מחברת הירהורים ומחשבות שכתבו חברים ומשפחה בפגישה ביום השלושים למותו של סיון
 

23.10.98


חלומו של אדם, לחיות עד מאה ועשרים
חלומך לא התגשם במובן הגשמי
אך רוחנית אתה אתנו עד מותנו.

ואנחנו רבים, בוגרים וצעירים,
בני משפחה מאוחדים
כך שנזכור אותך עוד שנים.
לעיתים נדמה לי שפספסתי אותך בחייך
וכפיצוי עוסק אני בך במותך

אבנר שניידר

 

מותו של סיון השאיר את רישומו עלי בצורה מאד חזקה. התחושה היא של אבדה, כעס ושאלות של מדוע ולמה?
בעיני חברים מספרים….איננו נתפס עדין, משום מה נדמה לי שפספסתי אותו בחייו.
פונה אני אליכם, לכל חבורת הצעירים אשר ודאי יקראו בספר זה.
אינני מאשים.
מבקש, היו גברים בשדה הקרב, היו גברים בעזרה לזולת, אבל יותר מכל, היו גברים בכך שתדעו מתי לסגת.
סיון נהרג ולא נוכל להחזיר את הגלגל. אני רוצה שתדעו שהמאבק של המשפחה ,בעצם ההכרה של אותה אבדה ,עדיין לא החל, אבל ימשך עד אין קץ.
פונה אליכם חבורת צעירים לא מתוך הטלת אשמה אלא מתוך ראיה מפוכחת שחלק גדול ממניעת תאונות דרכים נמצא בדרך החשיבה שלכם.
אנא, נהגו בכביש בדרך ארץ.
אבנר שניידר

 

לאירית ועודד
יש המון דברים שאני רוצה לומר אבל המחשבות מבולבלות בראש ולא יודעות לצאת בסדר הנכון. אבל יש דבר אחד שרציתי לספר לכם.
אולי לא ראיתם את זה אבל אני וסיון היינו חברים ברמת שיחות הנפש. אני לא מדבר על חברים כשכיף ,אלא חברים שקשה, כשעצוב.
סיון לימד אותי דבר שילווה אותי לכל החיים. אתם מבינים, עד לא מזמן הייתה לי בעיה כזאת בצוות שהייתי מתעצבן מסתם. וזה היה מפריע לי. סיון לימד אותי שחשוב את הכל לקחת בקלות. הוא היה אומר לי (על ה"זין" שלך) בשפה שלו. כל דבר על ה… ואני חייב להודות, אירית ועודד , שזה עובד : בקשר להתעצבנות אני ממש נרפאתי. היום אני מסתכל על כל הדברים הקשים אחרת.
את זה אני אמנם חייב לסיון אבל סיון קיבל את חכמת החיים הזאת מכם, ולכן אני חייב גם לכם תודה משמעותית על החינוך שהענקתם לו.
אירית ועודד, אני יכול להתגאות שזכיתי להכיר את בנכם ואני יודע שהוא יהיה בזיכרונותיי יובמחשבותיי לעולם ועד.

שלכם איתי שור


זה לא דבר שכיח להכיר כזה בן אדם.
ואני יכול רק להודות על כך שיצא לי להנות מחברתך אפילו אם זה היה לזמן קצר כל-כך.
אני מקווה שהשפענו על חייך באותה מידה שהשפעת על שלנו.
תודה על הכל
לא נשכח
מורן מצוות אביב


סיון
למרות אותו חיבוק חזק ועמוק באותו יום חמישי שנתת לי ולשאר הצוות, כאשר עמדת להיפרד מאתנו ולצאת לקורס קצינים, כאילו ידעת מה הולך ליקרות!
אז תדע, שאני באמת מסרב להיפרד ממך או לפחות מנוכחותך, מהצחוק שלך, מטון הדיבור שלך, ומשאר התכונות הנפלאות שהקרנת לנו.
אז תדע, שאני באמת מתגעגע עליך ושזיכרונך ייחרט אצלי לנצח!
אלון עמיאל "צוות אביב"

 

לאירית עודד וסיון
אירית ועודד: אני לא אשכח את סיון לעולם, אני לא אשכח את החבר לצוות שתמיד עזר, השקיע ועשה הכל בשביל שתהיה מרוצה, תמיד הוא היה מחייך וצוחק.
היו לי כמה שיחות פרטיות אתו, על קצינים, הצוות, והבחורות. אני לא אשכח שתמיד אמרתי לו שאם הוא יבוא לדיסקו באשדות יעקב אני אסדר לו שם בחורה. תמיד הוא התלהב מזה והמשיך לדבר איתי על הבחורה שהוא רוצה, אני מאד מצטער שלא יצא לי לקיים את זה (רק שתדע את זה סיון)

לאירית ועודד – סיון בחור נפלא ואני בטוח שאלוהים ישמור עליו שם למעלה.
שתהיו חזקים ותרגישו טוב.
שלכם ינון בן ציון "צוות אביב"

 

עודד, אירית, הדר, אביב פנינה והמשפחה היקרה!
איך לבקש שתזכרו אבל לא עם כל כך הרבה כאב?
איך ומה לעשות כדי להקל עליכם?
כל כך היה לי קל וכיף להיות המיילדת של סיון ז"ל, כך כך היה לי ולנו כולנו טוב לארח, לפגוש ולדבר עמו כבן, כנכד וכנין הכי מדליק…
אנו נתפלל ונבקש "מי ייתן ולא יהיו עוד קורבנות בדרכים ובמשפחה ואתם לנו תמיד תהיו יקרים."
יעל אמנון והמשפחה

 

אירית, עודד, הדר ואביב – יקיריי

קשה לתפוש אתכם כמשפחה שכולה
כל-כך לא מתאים.
בימים אלה, חשבתי שהמלה כולה, מצויה במילה שכולה, הכל, הכוליות.
נתתם הכל! חיים נפלאים לסיון ולשאר משפחתכם
שמחה, ויופי, ואהבה ואתגרים.
נתתם הכל – את החיים לאחרים –
וסיון, הצעיר, לקח הכל – ונתן הכל,
גם במותו –
הלוואי ותוכלו לראות ולהמשיך את הכוליות הזו –
שהיא גם הכח.
עמכם בכאב הנורא,
רחל וראובן לזרוביץ
 

----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- -----