10 שנים למותו של סיון
כתב: טל זוהר, חבר מצוות אביב
 

סיוון, סיוי, ציפציף, וסרמן, חדש, חדש חצוף

 

10 שנים... 3650 ימים... 17 חברי צוות = 62,050 ימים של חברי צוות אביב בלעדיך. יש לי רשימת קשר של צוות אביב בטבלת אקסל, במקומך בן הצוות החסר זאת אמא שלך, המדהימה, שלא מפסיקה לשמור על קשר עם כולנו, להתעניין מה קורה איתנו, לנסות לעזור אם אפשר, מלכה! כמוך...


אז חשבתי לספר לך קצת מה היה עם הצוות בתקופה שלא היית, משימה לא קלה אבל תנסה לעקוב:
נתחיל מהממוסדים:
1. אביב הקיבוצניק שלנו התחתן עם בחורה דתיה והוא מאבטח שגרירות או קונסוליה בברזיל.. ברזיליה נדמה לי... הוא היה גם המפקץ שלנו במילואים (אושיק, בלו, חקלאי, ברסה ובנצי), ואם יש לך ספק, הוא לא השתנה יותר מדי... וגם במילואים הוא ברבר אותנו... אמנם לא לשדה מוקשים ליד כרכום אבל בסופת שלגים במינוס 6 מעלות... מספיק דומה לא?
2. בונה גם התחתן לא מזמן, הוא נראה כמו מיליון דולר, וגם שווה מיליון דולר... אבל זאת השקעה לטווח ארוך... אומרים שבמשרדי פרסום לא משלמים משהו. הוא דפק כמה הברזות מחתונות וקיבל על כך על הראש משור אבל כמובן שכולנו היינו לפרגן ולשמוח בשמחתו.
3. זהר מנדל, תחזיק חזק... הבחור התחזק... כ"כ התחזק שנפל בשידך עם בת הרב מהבית כנסת, התחיל ללבוש שחור, לגדל זקן להטיף דברי תורה ולעשות ילדים בקצב שקשה לעקוב. אבל אתה יודע מה מצחיק? אם תדבר איתו, ותסתכל לו בעיניים, ועל החיוך הערמומי שלו ותתעלם מהזקן, ולא תקשיב למיסיונר שבו, זו אותו בן אדם... הוא אפילו עדיין מצקצק כמו פעם  ואיפה הוא עכשיו? טוב, אם הוא לא פה בקהל אז הוא בבוליביה באיזו ישיבה מראה ליהודים בוליביאנים איך עושים שבת הדוסים בישראל.
4. בנצי עלק בנצי... אחרי העבודות שלו בצפון לא היה פשוט לעקוב במשך השנים, הוא פתח מלבי בטבריה ("מלבי בנצי") כשרק השתחררנו, הטיס הליקופטרים באמריקה, מצא את ליהי, בחירת ליבו בצד השני של הארץ ביד מרדכאי, אבל אם אתה חושב שהוא ליקק שם דבש אתה טועה, ליהי אפילו העבירה אותו לנס ציונה לאיזה כמה חודשים... היית מאמין? אח"כ פתח חומוסיה אבל אם אתה חושב שהוא קרא לה חומוס בנצי אתה טועה... הוא קרא לה חומוס יוחנן... אתה רק יכול לנחש כמה פעמים שאלו מי זה יוחנן וכמה הוא התבאס כשאנחנו התחלנו לקרוא לו יוחנן.
5. ברסה, עוד סיפור שקשה להאמין, הבחור שלא ספר בחורות ממטר, שאף אחד כולל הוא לא האמין שיתמסד, מצא בחורה גנובה כמוהו, רחלי... או חלי... בזמנו חשבתי שיותר גנובה עד שהודיעה בסוף התואר שהיא הולכת להיות גננת! מיותר לציין שהוא לא יוצא מאזור עמק חפר, ולא מתרחק יותר מדי מהים והגלים. לפרנסתו הוא עובד בעבודה כשכיר ואז פותח עסק בתחום וחוזר חלילה... החל משלוחי כביסה וכלה בעלונים לאלכוהוליסטים.
6. חקלאי, טוב החקלאי כצפוי נשאר חקלאי במשק במושב, זכה בשידוך עם קיבוצניקית מתחזקת (שאנחנו מקווים שיעצור אותה) בשם נעמה משער הגולן. מוחו הקודח לא מפסיק להעלות רעיונות סטרט-אפ... רק תהיה איתו מספיק זמן תשתוק ותקשיב, אמנם צריך הרבה סבלנות כי הוא לא נהיה דברן גדול, אבל בסוף זה יוצא...
7. שיאון – עדיין ישן עם הנשק מתחת לכרית, ואם תנסה להעיר אותו תראה איך הוא קופץ עליך עם אקדח שלוף... אינסטינקטים כאלה שחלקנו איבדנו וחלקנו לא... לאחר שהחזיק כשנתיים חברה שוודית, חזר למקורות והתחתן עם יהודיה כשרה, וגם הוא כבר החל במלכת הקמת המשפחה.
8. אביעד Handsome שבח – הוא גם התמקם בעמק חפר (ביחד עם ברסה ואושיק), לומד ארכיטקטורה ומתמיד להחזיק חברה בכל רגע נתון... אולי הפעם זו האחרונה...
9. שור – או שאני צריך להגיד, עו"ד אלף שור... האירוע הזה לא מספיק ארוך בשביל שאני אספר על שור, אבל אני יכול לספר לך שגרתי איתו שנתיים בדירה בתל אביב, ועוד שנה קומה מעליו (כשזרק אותי מהבית בשביל החברה החדשה שלו – קרין) וזה פשוט 24 שעות ביממה של בידור, וצחוקים שקשה להסביר. או כפי שהוא מגדיר את עצמו – עילוי חברתי... זוכה תחרות השנונולד הראשונה ועוד ועוד יציאות שמטבלות את החיים של הסובבים אותו.

 

ועכשיו לאנשים שלנו בארה"ב:
1. שירז באופן לא מפתיע המשיך עם בעסקי היהלומים, עבד עם אח שלו מספר שנים, המשיך ללוס אנג'לס ולאחרונה פתח חברה משלו. קיץ שעבר הוא הגיע עם החברה היפנית אמריקאית שלו, והקיץ הגיע לתקופת החתונות לבד עם סיפורים על קוריאנית וקולומבינית. אז למרות שהוא כבר איזה 5 שנים באמריקה, אנחנו עדיין מאמינים ומקווים שלבסוף הוא יחזור אלינו עשיר כקורח, ויבנה לכולנו פה בתים על הים לידך...
2. ששון, התמקם בניו יורק, עבד קצת במובינג, ולאחר מכן התחיל בעסקי רכישה שיפוץ ומכירה של נכסים בניו יורק, התחתן עם אמריקאית והשמועות מדברות גם על ילד... אבל על ששון אתה בטח מקבל עדכונים מהחבר'ה פה בקיבוץ.

 

ועכשיו לפרפרים... (ואתה יכול להצטרף להימורים, מי יהיה האחרון להתחתן)
1. צחי – עושה דוקטורט בביולוגיה, גר תנחש איפה, בגמזו, מתמיד להביא לחבר'ה פירות מהמשק בימי זכרון ואזכרות (שלך) ומחכה בלי לחץ לאחת.
2. בלו -  אלון הסתובב הרבה בעולם, אבטח שגרירויות בירדן וארגנטינה או סתם עשירים צרפתים... לאחרונה חזר אלינו בחזרה, איבטח איזה שר, משלחות וכעת מצא עבודה של גדולים... תנסה אתה להבין מה הוא עושה... אני לא הצלחתי. הרווק הנאה הזה פנוי ומחפש, אז אם יש לך איזה קיבוצניקית או מתנדבת בשבילו מהדיסקו תעדכן...
3. אושיקיקו – גם הוא הסתובב לא מעט בעולם, צרפת אנגולה מרכז אמריקה ועוד... לבסוף חזר למכמורת ללמוד... הוא עובד על פטנט בתחום ציוד טיולים, וכך התחבר לחברת שורש בה הוא עובד במקביל ללימודי ביולוגיה ימית. זאת כנראה הסיבה שכל פעם שאנחנו פוגשים אותו הוא מוצא איזו פינה לנמנם, אז מי שיש לו עדכונים על אושיק מוזמן לעלות במקומי אח"כ... איפה הוא פה? ער?..
4. מורן – אחרי תואר כפול במקביל במדעי המחשב ופסיכולוגיה, חזר מהודו מאוד רגוע, נכנס חזק ליוגה ובמקביל גם לאינטרנט, אז אם אתה רוצה איזה שיעור, או בניית אתר, מורן הוא הבן אדם.
5. יוני – לאחר הסתובבויות בצפון הצטרף לביצת הרווקים בתל אביב... אחרי חילטורים בנגרות ושיפוצים מצא את עצמו בוס גדול בחברת הפקות. אבל ההפקות הכי מוצלחות שלו הן כמובן ארוחות הבוקר בימי שישי עם שור מורן אלון ואיתי.
6. ומה איתי? טוב אני מספר לך 3 פעמים בשנה, אז אתה אמור להיות מעודכן. אני מקווה שאתה מקשיב כי עוד 10 שנים יש מבחן. בכל מקרה, אחרי כ-5 שנים שלא הצלחנו להגיע בזמן לאף אזכרה בהרכב מלא, עליתי על הטריק, פשוט צריך להגיד לחבר'ה שהאזכרה חצי שעה לפני שאמא שלך אמרה לי... אז כעסו עלי קצת ששיקרתי אבל הפלא ופלא, באזכרה האחרונה כולם היו שם. חוצמזה, חברה אין, ילדים אין, עבודה מסודרת אין, בוס אין, תואר? נו טוב, עוד מעט שני, תלונות אין! אני מוקף בהרבה אלכוהול וחברים טובים, משתדל לעבוד כמה שפחות ולתת לאחרים לעשות את העבודה השחורה... נראה לאן זה יביא אותי...

 

אז אם נסכם את הפריסה הארצית, אז בצפון יש תמיד את חקלאי ובנצי שם תשמע תמיד סיפורים הזויים (כנראה השעמום של הצפון) ואת מורן יוני בונה בלו שור ואני בתל אביב, עיר החטאים שמספקת סיפורי זימה בלי סוף. את ילדי הים – אושיק ברסה ושבח באזור עמק חפר, אותם מעניין בעיקר אם יהיו גלים או לא.  ואת החבר'ה בגולה – שירז וששון, שכולנו מקווים שיחזרו כבר.


כמו שסיפרתי לך לפני חמש שנים, בזכותך יש לנו מפגשים בהרכב מלא 3 פעמים בשנה – יום השנה, יום הזכרון והיומולדת שלך בצריף, שעשו עליו את כל הקומבינות האפשריות בשביל להשאיר אותו עומד.


תדע שלא שוכחים אותך וחושבים עליך המון, לי אפילו יש מדבקה על הטוסטוס שאמא שלך הביאה לי עם התמונה שלך שלידה רשום "נהרג לי חבר בתאונת דרכים", זה מזכיר לי אותך כל הזמן, ומזכיר לי לנהוג בזהירות... לא יכול להגיד שזה מאוד עוזר, אבל זה קצת מרגיע אותי.


קראתי עכשיו את הברכה שכתבתי לפני חמש שנים... חמש שנים... מדהים, כל כך הרבה השתנה ויחד עם זאת, כלום לא השתנה... הזכרון קצת התערפל אבל התחושות נשארו... אתה עדיין תקוע בגיל 20 שבוע לפני קורס קצינים, מחכים לך ביחידה שתחליף את בראשי... והצוות, שמע זה ממש מרגש לראות את הצוות שלנו... אנחנו כל כך שונים אחד מהשני ויחד עם זאת החוויה המשותפת הזאת שעברנו בגיל 18 ו-20 פשוט מדביקה אותנו אחד לשני, להורים שלך, ולזכרון והגעגועים אליך.

 

מקווה שאתה מסתכל עלינו מלמעלה (או דרך האנשים שאיבריך מושתלים אצלם) ולבך מתחמם כל פעם שאתה רואה אותנו כמו שהלב שלנו מתחמם ואפילו לחלוחית קלה עולה על עיננו כאשר אנחנו מבקרים אותך או מדברים עם הוריך. ואני מקווה שאתה מסתכל וגאה שאתה חלק מחבורת האנשים האלה שהעברת איתם את מרבית שירותך הצבאי.

 

אוהבים ומתגעגעים יותר מאתמול ופחות ממחר,

טל זהר

צוות אביב


----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- -----