דברים לזכרו במלאת 11 שנים למותו
אמא - אירית בטקס במועדון האסם
 

משפחה וחברים, ראשית אני רוצה לברך את כולנו בשנה טובה, הלוואי ותהיה השנה הבאה טובה מקודמתה...

 

ושוב שוקעת השמש ומחליקה אל תוך הים

ושמיכת אור צבעי כתום סגול תכסה את האופק.

החשיכה העולה תאפיל על שארית היום.

יום נוסף של יסורי שכול וכאב בלתי נגמר

יום נוסף של געגוע אליך, אל קולך, אל צחוקך, ואפילו לריח שלך...

יום נוסף של מחשבות מה היה אילו כל זה לא קרה....

יום נוסף של כעס וכאב והשלמה עם הגורל

  

אנחנו נפגשים היום פה בפעם ה-11 בערב ראש השנה כדי לזכור ולהתגעגע לסיון. במשך  השנים נוספו הרבה אנשים למעגל התומכים והזוכרים, ועל כך אני מודה לכם בשם כל המשפחה.

 

היו אלה בשבילי:

שנים של שיחות ארוכות בלילות בלי תגובה...

 שנים שבהם אני קמה כל בוקר וזוכרת את דמותך הצרובה בזיכרוני

שנים של געגועים לחיבוק החזק שלך והנשיקה הרכה על הלחי

שנים של געגועים לצליל קולך הרם, לצחוק המתגלגל וההתלהבות בויכוחים על כל דבר שברומו של עולם

שנים של מאבק על השפיות ועל זיכרונך

שנים שבהם כל אחד מאיתנו גדל, השתנה, התבגר ואתה נשארת רק בן 20 ושלושה חודשים

שנים שבהם כל כך הרבה השתנה במשפחה, בין החברים, בקיבוץ, בארץ, ובעולם ואת תגובתך ודעתך לא שמענו

שנים שהם ים של געגוע

 

במשך 10 שנים, בכל שנה ושנה היתה עליזה כותבת לך שיר של געגועים וזיכרונות. השנה גם עליזה איננה איתנו לכן נצטרך להתרגל לכך שאין כל שנה שיר חדש לכבודך…. בחודשים שלפני מותה כאשר היא ידעה שסופה קרב היא תמיד אמרה לי שהיא לא מפחדת כי היא בטוחה ומאמינה שהיא הולכת לפגוש אותך ואת רבקה – הנפשות שכה אהבה וכל כך התגעגעה אליהם.

 

והנה אנחנו כאן, משפחה וחברים, נפגשים בפעם האחת עשרה, כולנו מבוגרים בשנה ואתה נשאר בזכרונינו בן עשרים ושלושה חודשים בדיוק.

 

אני בטוחה שאתה מלווה את כולנו, את אילו שהיו איתך בקשרים קרובים ואת אלה שהפכת להיות חלק מהם בגלל שלמדו להכירך דרך אוהביך ומכירך ....


----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- ----- -----